אחריות מנהלים ונושאי משרה בחברה מכוחם של דיני העבודה

יוני 2019

בעקבות חקיקתו של החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, שנכנס לתוקפו ביוני 2012, אנו מוצאים לנכון להזכיר בקצרה סעיפי חוק נוספים המטילים אחריות ישירה על המנהלים או בעלי התפקידים הרלוונטיים ולא רק על החברה המעסיקה להעניק לעובדים את הזכויות הסוציאליות להן הם זכאים. כן, בסוף המזכר נתייחס לפסק דין שניתן לאחרונה בקשר לאחריות פלילית של נושאי משרה בחברה.

1. חוק חופשה שנתית – סעיף 29 לחוק מטיל אחריות פלילית על כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד של חברה שלא נתנה לעובד חופשה ו/או לא שילמה לו בגינה. למעט אם יוכיח כי העבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט את כל האמצעים כדי להבטיח שהוראות החוק יקוימו. נציין כי הקנס המוטל בחוק (שחוקק בשנת 1951) הוא זניח.

2. חוק עבודת נשים – סעיף 15 לחוק מטיל אחריות פלילית על נושאי משרה (מנהל פעיל בתאגיד, שותף ופקיד האחראי על התחום בו בוצעה העבירה), לפקח ולעשות כל הניתן כדי למנוע עבירה לפי חוק זה (חוק זה מסדיר בין היתר, פיטורי עובדת בהריון, חל"ד, תנאים לעבודת לילה של נשים וכיו"ב). הקנס האישי המוטל בשל הפרת החוק עומד כיום על 75,300 ₪.

3. חוק הגנת השכר – סעיף 26 לחוק הגנת השכר מטיל אחריות פלילית על נושא משרה בתאגיד או בעל תפקיד האחראי על התחום הרלוונטי בתאגיד. על נושא המשרה או בעל התפקיד כאמור לפקח ולעשות כל הניתן על מנת למנוע עבירה לפי חוק זה. נזכיר כי חוק זה עוסק בהלנת שכר, ניכויים משכר עבודה, תלוש השכר, איסור שכר כולל, עיקול העברה ושיעבוד שכרו החודשי של העובד. המפר הוראה זו דינו – מחצית הקנס הקבוע לאותה עבירה ובסה"כ עומד כיום על 37,650 ₪.

4. חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה – סעיף 16 לחוק מטיל אחריות פלילית על כל שותף או פקיד האחראי מטעם החברה ואפשר להעמידו לדין כאילו הוא עצמו עבר את העבירה, אם לא הוכיח כי העבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הנאותים למנוע את העבירה. החוק מסדיר, בין היתר, אפליה, קבלה לעבודה ופיטורים וכן עונשין במקרה של הפרות החוק למניעת הטרדה מינית. חוק זה קובע קנסות בשיעורים שונים, בהתאם לחומרת העבירה הנעים בין 37,650 – 150,600 ₪ וכן עונש מאסר בעבירות הכרוכות בהטרדה מינית.

5. חוק שעות עבודה ומנוחה – נזכיר כי החוק עוסק בשעות נוספות ובהעבדה במנוחה השבועית. סעיף 27 לחוק משית על חברי הנהלה ומנהלים וכן פקידים אחריות פלילית בקשר עם שמירת החוק. הנ"ל יועמדו לדין ויוענשו כאילו עברו את העבירה למעט אם הוכיחו כי העבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו בכל האמצעים הנאותים להבטיח שהוראות החוק בקשר לעבירה הרלוונטית יקוימו. העונש על עבירה לפי חוק זה הינו קנס או מאסר בן חודש ימים או שניהם יחד (נעיר כי גם חוק זה חוקק לראשונה בשנת 1951 והקנס המצוין בו הינו זניח).

6. חוק עבודת נוער – לפי סעיף 38 לחוק, נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע העבדת נוער בניגוד לחוק זה, שאם לא כן, יישא באחריות פלילית. הקנס האישי עומד כיום על 14,600 ₪.

7. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – בסעיף 19מח. החוק מטיל אחריות פלילית על נושא משרה בתאגיד, אלא אם הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. הקנס המוטל באופן אישי, במקרה הנ"ל, עומד כיום על 75,300 ₪. חוק זה מרחיב את האחריות, לא רק לאחריות פלילית, אלא גם לאזרחית. המשמעות היא שלעובד יכולה להיות עילת תביעה אישית כלפי נושא משרה בעניינים נשוא החוק. סעיף 19נב. לחוק מסדיר את החובה האזרחית המוטלת על נושא משרה אם היה מנהל פעיל בתאגיד עת התקיימה העוולה האזרחית, אלא אם הוכיח כי העוולה נעשתה שלא בידיעתו ובנוסף שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע את העוולה (חוק זה מסדיר פיצויים ללא הוכחת נזק בגובה של 50,000 ₪).

8. החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה – חוק זה התווה קו נוסף של פיקוח והוא בתחום המנהלי. היינו הטלת קנס כספי על הפרות של חוקי העבודה (בנוסף על המסלול הפלילי ועל זכות התביעה האזרחית של כל עובד). סעיף 14 לחוק מטיל אחריות על מנכ"ל תאגיד לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת הפרה של החוקים המנויים בתוספת השנייה לחוק. הממונה מטעם התמ"ת יכול לפנות ישירות למנכ"ל ולבקשו להביא להפסקת ההפרה המתוארת בהתראה או למניעת הישנותה. היה ולא תוקנה ההפרה, חזקה היא כי המנכ"ל הפר את חובתו וניתן להטיל עליו עיצום כספי, אלא אם הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למנוע את ההפרה (גובה הקנס לפי סעיף זה הינו רבע מזה המוטל על חברה. היינו, בהתאם לעבירה: 1,250 – 8,750 ₪ לכל הפרה). נזכיר כי התוספת השניה לחוק הנ"ל כוללת 3 סוגים של הוראות, 11 הוראות רישום, 31 הוראות של העסקה, 11 הוראות של שכר.

רק כדי לסבר את האוזן בנושא חשיבות נקיטת "אמצעים סבירים למניעת הפרה" על ידי נושאי משרה בחברה, נזכיר כי לאחרונה ניתן על ידי בית הדין לעבודה בת"א, פסק דין קסטרו[1] שעסק בעבירות של העסקת עובדות ביום המנוחה השבועי[2]. כתב האישום בתיק הוגש גם נגד סמנכ"לית משאבי האנוש של הרשת[3]. למרות שבית הדין הרשיע את החברה בעבירות המיוחסות לה (מכיוון שהוכח כי העובדות הועסקו שבעה ימים ברצף מספר פעמים ללא שקיבלו יום מנוחה), הסמנכ"לית זוכתה. בית הדין קבע כי נושאי משרה בכירים אינם יכולים לעצום עיניים ולסמוך באופן עיוור על עובדיהם. עליהם לוודא כי העסקת העובדים בחברה אינה עומדת בניגוד לחוק. בתיק זה, הסמנכ"לית של קסטרו הוכיחה כי נקטה באמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות החוק יקוימו (ובכלל זה ביצעה הדרכות למנהלים ברשת אודות חשיבות ההקפדה על חוקי המגן, הפיצה חומר כתוב בדבר חוק שעות עבודה ומנוחה ודאגה לערוך מעת לעת ביקורות של משאבי אנוש בסניפים) ועל כן זוכתה.

[מטעמי זהירות נציין כי מזכר זה מהווה סקירה בלבד של הוראות החוק ואינו בא לשמש או להחליף ייעוץ משפטי ספציפי. ככל שדרושה הבהרה או מידע נוסף בעניין, נשמח לעמוד לרשותכם]

[1] ת"פ 2057-09 מדינת ישראל משרד התמ"ת נ' קסטרו שיווק 1985 בע"מ ואח', פסק הדין ניתן ביום 18.6.12.

[2] עבירה על חוק שעות עבודה ומנוחה.

[3] בהתאם לסעיף 27 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ראה גם סעיף ‎5 במזכר זה לעיל.